אטופיק דרמטיטיס אצל ילדים - בכי ככלי לביטוי רגשי
משחר ילדותנו שמענו משפטים המשייכים בכי לילדותיות והתנהגות שאיננה בוגרת: “תפסיק לבכות”, “ילד גדול אינו בוכה”.
הורים עלולים להגיב כך אפילו לילד בן שלוש, שבאמת לא הפך עדיין לבוגר ולבשל דיו. כתוצאה מגישה זו, לא פלא שאנו פוגשים מבוגרים רבים כל כך שאינם יודעים כיצד להתמודד עם רגשות.
אסטמה של העור אצל ילדים - חשיבות הבכי
פריקת רגשות על ידי בכי זו דרך בריאה מאד להביע את הרגשות.
בכי, זו מערכת ההתאוששות המולדת של הגוף. כאשר הגוף נפגע, באופן פיזי או רגשי, באה לעזרתנו מערכת ההתאוששות המולדת הטבועה בנו, והדמעות פורקות את האנרגיה השלילית, ומסלקות אותה מגופנו.
אם כך, מדוע הבכי נתפס בעינינו כדרך התנהגות המאפיינת ילדים?
כי אכן, פריקת רגשות על ידי בכי היא המערכת הראשונית להתמודד איתם, והציפיה היא שבמהלך שנות הילדות יקבל הילד כלים לעבד את הרגש, לתמלל אותו למילים, לפרוק אותו בשיחה, ולהזדקק לפחות דמעות.
הבכי לא צריך להעלם כליל, אך הציפיה הסבירה היא שלמבוגר יהיה כלים נוספים להתמודד עם הרגש.
תפקיד ההורים להעניק כלים אלו לילדיהם.
מה עושים כשבוכים?
כאשר הרגשות מציפים עד לדמעות, יש מקום להתבונן ברגש המציף ולנסות לעבד אותו.
היכולת להשתמש במילים כדי לעבד את הרגש, מאפשרת לתווך את הרגש המציף לסביבה, להסביר את הקושי, ולהתמודד איתו.
איך מעבדים רגשות?
הדרך לעבד את הרגשות, ולאפשר להם שחרור טבעי, היא ללמוד לבטא אותם במילים. הדמעות באות לעזר בזמן הצפה. הן כלי ביטוי לגיטימי.
האפשרות לבטא את הרגשות במילים, משאירה את האדם מחובר לעולם הפנימי שלו, ומעניקים לו כלי התמודדות.
אטופיק דרמטיטיס אצל ילדים - תגובות לבכי
כהורים, יש ביכולתנו להעניק לילדים את היכולת להתבוננות ברגשותיהם, על ידי הימנעות משימוש אוטומטי בהשתקה ובהשקטה חיצונית של הבכי, ושימוש בביטויים מרגיעים המשאירים מקום של כבוד לרגש:
• אני רואה כמה את כועסת
• אני מצטערת שזה קשה לך
• אני אהיה איתך בזמן שאתה כועס
• אני מצטער … שאיבדת את ה… שלך / החבר שלך אמר כי / נפלה לך הגלידה ..
ומכאן כדי למקד את תשומת הלב אל העובדות שהסעירו אותו:
• אתה באמת רוצה … את הצעצוע / הממתק / שאמא תישאר בבית ולא תלך / ללכת לפארק
• הכלב / הילד / הפחיד אותך..
• בואו נסתכל עוד על מה שקרה לך ברגל … הברך / אצבע
כדאי מאד להימנע ממשפטים ‘אוטומטיים’ המשתקים את השחרור הטבעי:
• “אל תבכה, אתה גדול.”
• ‘תפסיק לבכות! פשוט תעצור!’
• “אל תהיה טיפש”.
• “ששש, כולם מסתכלים עליך”.
• “תפסיק לבכות או שאתן לך סיבה אמיתית לבכות עליה!”
כל אותם משפטים, בין אם אנו אומרים אותם לילדינו בקול, ובין אם אנו אומרים אותם לעצמנו בשקט, הם משפטים מדחיקים, שאינם מעלימים את הרגש הקשה, אלא רק מקשים עלינו או על ילדנו להרגע באמת. השקט הזמני המושג באמצעם הוא אחיזת עיניים.
אז מה עושים עם רגשות?
מעבדים אותם.
מאפשרים לבכות עליהם כשצריך.
ובתקווה שכל ילד יצליח לגדול לאדם בוגר שמסוגל לתמלל את רגשותיו על ידי דיבור, ושומר את הבכי הלגיטימי לאפיק פורקן כשצריך גם אותו.
