אטופיק דרמטיטיס אצל ילדים

אטופיק דרמטיטיס מתפרצת בדרך כלל בשנות הינקות. חלק גדול מהילדים מחלימים בגיל צעיר, וחלקם ממשיכים להתמודד איתה לאורך שנות ילדותם. ברוב המקרים, כבר בשנות הילדות המאוחרות יותר ניתן לראות הקלה ביחס לשנות הינקות, אבל לעיתים למרבה הצער המצב אינו משתפר או אפילו מחמיר. לכן אסטמה של העור ילדים היא בהחלט אפשרית.

איך מטפלים באסטמה של העור ילדים?

טיפול באטופיק דרמטיטיס אצל ילדים כאשר מחלת העור מלווה את הילד משנות ינקותו, חשוב מאד לייצב את המצב, ולהגיע למצב שבו הטיפול מתמקד יותר בשימור מאשר בשיקום. מאד לא בריא להיות במצב שבו הגוף נלחם כל הזמן בדלקות חריפות ובזיהומים.

בנוסף, לשגרת חיים המלווה בהתמודדות בלתי פוסקת יש גם ביטויים רגשיים. יש לתת את הדעת על כך, כדי להצליח לגדל ילד שמח ובריא בנפשו על אף (ואולי בזכות?) ההתמודדות.

כלים יעילים להרגעת הגרד (והתסמינים האחרים)

דלקת עור אטופית מורכבת מתהליך מעגלי הנע בין התלקחויות לתקופות של הטבה. התלקחות מתייחסת למצב בו העור מגורה, אדום ובדרך כלל גם חם למגע. הגירוי גורם לגרד מסיבי, ולאי שקט קיצוני אצל הילד. ילד הסובל מהתלקחות של הדלקת האטופית, בדרך כלל בוכה, לעיתים מביע את תסכולו בהתקף כעס ועלול לגרד עצמו עד זוב דם.

הטיפול המתמיד בעור האטופי, עליו פרטנו באריכות, הוא חשוב ויעיל כדי להאריך את תקופות השקט והשלווה, ולשמור על העור רגוע במידת האפשר. כשמגיעה התקפת גרד, צריך לדעת לטפל בה באופן שונה מהטיפול הקבוע בבעיה: מריחת קרם לחות בעת התקפת גרד, למשל, עלולה לגרום להחמרת הגירוי.

כפי שמוכיח הניסיון שלנו וגם של הורים שילדיהם סובלים מאטופיק דרמטיטיס, יש כמה כלים יעילים להרגעת הילד הסובל מגרד ומאי נוחות אחרת. הנה כמה טיפים מועילים, שעשויים לסייע לכם לצלוח התקפי אסטמה של העור ילדים:

• מקלחת חמה – המים הנעימים עשויים להרגיע את הילדים. במקרה של התפרצות, גם באמצע הלילה, ניתן למלא אמבטיה במים חמימים או אפילו לבלות כמה דקות בהתזת מים לכל עבר. לאחר מכן, ניתן למרוח את הקרם המתאים למצב – במקרי התפרצות, רבים מעדיפים לבחור משחה טיפולית קלה ולא קרם לחות. ואגב, יש מצבים בהם דווקא מקלחת של מים קרירים, בעזרת שמן אנטיספטי או חומר מחטא אחר, יקלו על התמונה (בעיקר בגרד המופיע בשטחים נרחבים באופן יחסי של הגוף
• הסחת דעת – ניתן להסיח את דעתו של הילד מחוסר הנוחות ומהגרד, בעזרת טיול, משחק, סיפור, מוזיקה וכן הלאה. הדבר עשוי להרגיע את הסבל שלו ולמנוע גירוד יתר, שעלול להוביל לפציעה. כדי להקטין את הסיכויים לפציעה, רצוי לוודא שהציפורניים של הילד גזוזות. ניתן לשים על הידיים כפפות כותנה או גרביים קצרים, גם אם ייתכן שהילד יתנגד לכך בפעמים הראשונות ויתרצה רק לאחר מספר ניסיונות וקבלת הסבר מספק

• הרגעת המקום – קירור המקום בעזרת קומפרסים של קרח (למשל, אפונה קפואה בתוך שקית ניילון העטופה בבד טריקו עדין ונעים), עטיפה בבד כותנה רך שהוטבל במים ובחומץ, טפיחה או צביטה קלה של האזור (לא בציפורניים) ועוד
• תרופות אנטי היסטמיניות, דוגמת פניסטיל או אהיסטון
• זיהוי ההתקף בשלבים הראשונים: כשהעור רק "מנוקד" בבליטות קטנטנות ומגרדות, כמעט בלתי נראות, יש המורחים משחה המכילה אבץ ומעליה משחה סטרואידית. טיפול ברגע שלפני עשוי לחסוך סבל רב

• ניטרול גורמים שעלולים להחמיר את הגרד, דוגמת בגדים חמים מדי הגורמים לילד להזיע, בגדים העשויים מבד סינטטי או בעלי מרקם המגרה את העור,  טמפרטורה חמה בחדר (למעלה מ-20 מעלות), חשיפה לאבק, לריח חומרי ניקוי או לחומרים אחרים שעלולים להגביר את הגרד ועוד
• חבישה רטובה – עשויה לשפר את המצב משמעותית, עד להרגעה
• תקשורת עם הילד – ניתן לעיתים פשוט לשאול את הילד מה לדעתו יוכל לסייע לו, ולפעול בהתאם
• מתן תשומת לב ללב שלכם – כשהילד שלנו זקוק לנו, חשוב לגשת לעזור לו מתוך רצון להטיב לו ולאפשר לו להבין שאנחנו כאן בשבילו ושהכאבים אינם מטרד. חשוב לא לגשת עם פנים נפוחות, עייפות וכואבות, כמו גם תנועות ידיים נוקשות, אלא בצורה נעימה וידידותית. הרגעים הקשים יחלפו, הגרד יעבור, אך תחושת השותפות תישאר איתו לתמיד.

ההשלכות הנלוות של אסטמה של העור ילדים

בכי ככלי לביטוי רגשי

משחר ילדותנו שמענו משפטים המשייכים בכי לילדותיות והתנהגות שאינה בוגרת: "תפסיק לבכות", "ילד גדול אינו בוכה" וכדומה. הורים עלולים להגיב כך אפילו לילד בן שלוש, שבאמת לא הפך עדיין לבוגר ולבשל דיו. כתוצאה מגישה זו, לא פלא שאנו פוגשים מבוגרים רבים כל כך שאינם יודעים כיצד להתמודד עם רגשות.

באופן טבעי, הדמעות באות לעזר בזמן הצפה ומהוות כלי ביטוי לגיטימי. פריקת רגשות על ידי בכי היא דרך בריאה מאד להביע את הרגשות, מה גם שבכי מהווה מערכת ההתאוששות המולדת של הגוף והמערכת הראשונה להתמודדות עם הרגשות. הדמעות פורקות את האנרגיה השלילית ומסלקות אותה מגופנו. הציפיה היא שבמהלך שנות הילדות יקבל הילד (מהוריו ומאנשים אחרים) הכלים לעבד את הרגש, לתמלל אותו למילים, לפרוק אותו בשיחה, ולהיות זקוק לפחות דמעות. הבכי לא צריך להיעלם כליל, אך הציפיה הסבירה היא שלמבוגר יהיה כלים נוספים להתמודד עם הרגש.

הבכי מקבל מקום משמעותי מאוד במקרה של אטופיק דרמטיטיס ילדים, מהסיבה הפשוטה שהם צפויים לסבול מכאבים, מגרד ומאי נוחות רבים המקשים עליהם. התפקיד של ההורים הוא להעניק לילדים את היכולת להתבונן ברגשותיהם, על ידי הימנעות משימוש אוטומטי בהשתקה ובהשקטה חיצונית של הבכי, ושימוש תחת זאת בביטויים מרגיעים המשאירים מקום של כבוד לרגש: "בואו נסתכל עוד על מה שקרה לך ברגל", "אני מצטערת שקשה לך" ועוד. תחת זאת, חשוב להימנע ממשפטים "אוטומטיים" דוגמת "תפסיק לבכות! אתה ילד גדול!", "שקט, כולם מסתכלים עליך" וכדומה.

הצבת גבולות

גבולות הם חלק חשוב בעיצוב אישיות הילד. כל ילד זקוק לגבולות כדי לגדול בריא.  פעמים רבות, הילד הסובל מאטופיק דרמטיטיס מנצל את מצבו כדי להשיג דברים: . במצב כזה הגבולות נשחקים והילד מרגיש בעוצמה הטמונה בגירוד ו/או במצב שלו. אולם, במצבים אלו צריך להיות זהירים מאד בהצבת הגבולות ובשמירתם, ולדעת מתי להקל ומתי לא.

באחד ממפגשי התמיכה התבקשו האימהות לצייר על דף את משפחתם, כולל הילד האטופי. כמעט אצל כולם נראה בציור איך הילד תופס מרכזיות בבית וההשפעה שיש לילד הסובל מ-AD על שאר הילדים. גם כאשר הילד אינו הקטן במשפחה הוא נשאר מרכזי. באופן פיזי הוא זקוק לטיפול יום יומי והשגחה מתמדת, ההופכת אותו למקבל תשומת הלב מספר אחד במשפחה. החשש הוא שהמצב של הילד יגרום לוותרנות יתר מצד הוריו ולמתיחת גבולות מצד הילד, תוך "ניצול" המצב.

פעמים רבות, ילד הסובל מאסטמה של העור מנצל את מצבו כדי להשיג לעצמו הטבות כלשהן. אלא שגבולות הם חלק חשוב בעיצוב אישיות הילד. גבולות נותנים לילד ביטחון שיש לו הורים חזקים היכולים להגן עליו. כל ילד זקוק לגבולות כדי לגדול בריא. מציאת האיזון בין אמפטיה וגבולות היא חובה תמידית, אך פי כמה – במצבים אלו.

איננו רוצים להרגיל את ילדנו שכל מבוקשו מתמלא מיד. אין זו הכנה ראויה לחיים. אנו יכולים לשדר לילד אמון, אמון בהרגשות שלו ואפילו בגירוד הנוצר מאכזבה, אך אנו גם מאמינים ביכולת של הילד להכיל את האכזבה והתסכול. מצד אחד אין אנו צריכים להירתע מלשים גבול, אך מצד שני אפשר להבין את הילד המגורה, להראות לו שאנו מבינים את הקושי ואיננו כועסים שהוא רוצה לגרד, ואף על פי כן לא לתת לו את מבוקשו ולעמוד על הדרישה שלנו. בסופו של דבר אנו עוזרים לילד להתמודד עם מציאות החיים שלא תמיד מתגמשת לפי רצונו.