בדרך כלל בני אדם מעדיפים לא להראות לזולת את הקושי שהם מתמודדים איתו. מסכות של הדחקה: ‘לא אכפת לי בכלל’, של הכחשה: ‘זה לא קיים אצלי’, של השלכה: פגיעה וזלול באחרים.
משום שהשונות הכרוכה באסטמה של העור היא נראית לעין, קשה להתכחש לה.
בתוך הקושי הזה טמונה גם ההזדמנות: כל אדם שמתמודד עם מחלת עור יכול לבנות לעצמו ערך פנימי, מדד שווי שלא קשור לשאלה אם העור שלו חלק היום, או להיפך, הפעם הוא דווקא מגרד יותר.
לראות את האדם שמעבר לעור, מאפשר לבנות אישיות שמחוברת ל’אני האמיתי’, ומכאן היכולת של האדם לומר לעצמו ‘אני שווה כי אני שווה, וגם אמצא את הסביבה שתבין את זה’.