לשקף את ה-אטופיק דרמטיטיס

אל תצא מהכלים – תרחיב אותם!”
אנונימי

“אז איך מכילים?”

  1. שיקוף: כאשר הילד שלנו נכנס הביתה לאחר יום לימודים כמעט תמיד נוכל לדעת… רק מלהתבונן בו, איך עבר עליו היום. הוא שמח מאשר משוחרר? הוא עצור סגור מופנם? הוא עצוב כואב פגוע? הוא כועס מתוסכל ומריר? תווי הפנים, טון הדיבור ותנועות הגוף הרבה פעמים מספרים לנו מה מרגיש הילד, לעתים קרובות נראה הדבר גם אצל מבוגרים. שפת הגוף שלנו מספרת לסובבים מה אנו חשים בעולמנו הפנימי. בשיקוף אנו מראים לשני שאנו מבינים את הרגשתו, שאנו משתתפים עמו בחוויה. כאשר ילדנו הסובל מאטופיק דרמטיטיס חוזר ומבטו מושפל, או הוא נראה כעוס, בין מיד שמשהו עבר עליו, אך לא נשאל: מה קרה? – ילדים אינם אוהבים חקירות, פשוט נשקף ונאמר: “נראה שעבר עליך משהו לא נעים” או אם או מזהים כעס אפשר להגיד: “אתה כנראה כועס על משהו, אולי אמרו לך משהו לא יפה או שפגעו בך” ככול שנקלע יותר לרגש של הזולת הוא ירגיש יותר מוכל ומובן.

גם כאשר אנו רוצים להתבונן בהרגשתנו אנו, אנו יכולים להתבונן איך אנו נראים מבחוץ. התבוננות זו תגלה לנו מה אנו מרגישים. האם אנו עצורים? כעוסים? האם פנינו מביעות כאב? פגיעה? כך ננסה לזהות ולבטא אחת לאחת את כל הרגשתינו.

  1. אמון: אם נרצה לתמוך בילדינו, בבן הזוג או בחברים נצטרך ליצור ראשית את האמון שאנו לא לועגים לתחושות שלהם ואדרבה, אנו מעריכים אותם ואת ההרגשות שלהם.  אמון מתפתח כאשר האחד אכן מאמין בשני, מאמין שיש בו טוב, שיש לו פוטנציאל ויכולת חיובית. דבר זה יתבטא בצורה ישירה ועקיפה. גם כאשר השני אומר דבר שאינו במקום או אינו נכון עדיין אפשר לומר לו זאת בכבוד. כאשר יש כבוד לשני הוא יקבל גם את ההכלה האמפטית שלנו כאשר אין כבוד הדברים ישמעו כלא אמינים וכזלזול.
  2. אמפטיה:

נתינת אמפטיה היא נושא שידוע מכבר ואף על פי כן מעטים העושים זאת נכון ובאמת נותנים הרגשה טובה לשני.

כדי להבין מהי אמפטיה טובה נתחיל בתגובות שבוודאי אינן אמפטיה לפי התיאור הבא:

 

נועה עולה במעלה הגבעה סוחבת איתה מזוודה כבידה, מזוודה זו מכילה את העומס הרגשי שהיא נושאת איתה לכל מקום בקושי רב. והנה באיזשהו שלב היא מרגישה שזהו זה!!! היא לא יכולה יותר! היא מתיישבת על המדרכה ובוכה, אני לא יכולה יותר, אני לא מסוגלת, החיים שלי מדי קשים, המזוודה שלי מדי כבידה!!

  איך אפשר לעזור לה? איך אפשר להכיל את רגשותיה ולאפשר לה לצאת מהמצב הרגשי אליה נכנסה?

דלקת עור אטופית - העמותה הישראלית לאטופיק דרמטיטיס ואסטמה של העור

מתמודדים עם אסטמה של העור - גישות מוטעות:

  • “אל תגזימי, המזוודה לא כל כך כבדה, המצב לא כזה נורא. בסדר אני מבין/נה שקשה לך אבל הרבה פעמים את כן מצליחה!” – הטעות: מזעור הקושי.
  • “איזה כובד! ממש אי אפשר לשאת כזה דבר, איזה מסכנה… ממש איום ונורא”.
    הטעות: העצמת הקושי
  • “את יודעת, גם אני סוחב/ת מזוודה, גם שלי ממש ענקית מה את חושבת שהחיים שלי הם תותים? כולם סוחבים”. הטעות: הבאת העצמי למרכז.
  • “זה הכול בגלל שאת לא נחה מספיק, תנוחי יותר ותוכלי לסחוב אותה נורמאלי!” הטעות: נתינת עצות – שבעצם מאשימה.

אנו נוטים לעשות טעויות אלו שוב ושוב לאחרים ולעצמינו ובכך לחסום את היכולת שלנו להכיל את רגשותינו ולאפשר להם לשחרר אותנו מהם.

דלקת עור אטופית - העמותה הישראלית לאטופיק דרמטיטיס ואסטמה של העור

אז מה כן? מה תהיה התגובה הנכונה לילדים המתמודדים עם אטופיק דרמטיטיס

כמובן שתגובה נכונה צריכה להתאים את עצמה למצב הקיים, במקרה של ילד הבוכה בעוצמה גם אנו נענה ביותר עוצמה ולנער מתבגר המדבר בצורה אגבית גם אנו נכיל בצורה דומה בתדר דומה. – אך באופן כללי תגובה נכונה לא תהיה שיפוטית, לא תיבהל  יותר מדי אבל גם לא תמעיט מהקושי הקיים משהו כמו:

“המזוודה אכן נראית כבידה מאד, אני מתארת לעצמי כמה היה קשה לסחוב אותה, איך הצלחת כל כך הרבה זמן?”

“אנשים ישכחו מה אמרת,
אנשים ישכחו מה עשית,
אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש“.

– מאיה אנגלו

תנו לעצמכם, לרגשותיכם לספר את הסיפור שלכם כדי שתרגישו משוחררים. תוכלו ליצור קשר טלפוני עם העמותה הישראלית לאטופיק דרמטיטיס ואסטמה של העור בטלפון מספר: 08-996-9970 או להשאיר פרטים בטבלה ונציגינו יחזרו אליכם בהקדם.

 

ניתן לשתף עמוד זה:
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
סגירת תפריט
דילוג לתוכן